לכאורה זה התחיל עם ארכימדס, בעת שעוצמת התובנה שנחתה עליו באמבטיה, (עקב גילוי שיטה למדידת נפחם של עצמים בלתי סימטריים), גרמה לו לצאת, עירום, לרחובותיה של סירקוז העתיקה ולצעק "אוריקה, אוריקה", עד שהתעשת, והבין שתגליות גדולות הן אמנם דבר חשוב, אולם איבר מינו אינו מספיק מפואר*, כדי לחגוג בדרך שבחר בו, וחזר מבויש לביתו, והיתר שייך לספרי ההיסטוריה.
כמובן שזה רק לכאורה, כי גם האלמוני שהמציא את הגלגל נזקק לחגיגה משלו, כך גם ממציא האש, שלא היה, לצערי, פרומתאוס, וזה מאוד מאכזב, להעביר את השרביט המיוחד הזה לידיו של אדם קדמון פלוני, שאולי דומה לשר החוץ החביב שלנו, אבל זה מנחם אותי רק קצת.
כי למרות חיבתי הרבה לאיש, הייתי מעדיף שזו תהיה בת דמותה של קייט בלנשט נניח, (אפשרות קלושה, כי בעת ההיא, אמהותיה של קייט היפה נהגו להתגלח, וגם בהיעדרן המוחלט של הפמיניסטיות, כלל לא עלה על דעתן להמציא משהו).
וכל ההקדמה הזאת מיועדת כמובן להתכנסות פרטית שלי, מן הבחינה הרוחנית, ולתובנה לגמרי אישית, לפיו אני מתאב, שונא ונרדף על ידי האות G, הלטינית.
דווקא מן הבחינה האסתטית, האות הזאת נראית בסדר, אולם, כמו שמרביתנו יודעים, לא כל מה שנחזה ל"בסדר", אמנם כזה בפועל, וככל שנוקפים הימים, (מצטברות התובנות ברמה האישית לכדי אוסף לגמרי פרקטי), והופכים עוד ועוד פעם, את שעון החול של ההיסטוריה, אנחנו למדים על בשרנו, כי לפעמים עדיפה בטי המכוערת, על פניה היפות של קייט בלנשט.
כך, ההחלטה של האחים גינדי, להפוך את האות הזאת ללוגו של עוד מיזם מגלומני, בלב ליבו של המטרופולין המוזנח והמאפיר התל אביבי, הפך לאלמנט הכי מפחיד עבורי, בעת, ולמרות שבמקביל, מאות מיליונים, החליטו כי חיי, ואלה של כל הקולגות שלי, (וזה, אם תרצו ואם לא, כולל גם אתכם, קוראי החביבים, במידה וכמוני, קבעתם את מקום מושבכם במקום הזה, ללא שום סיבה נראית לעין), מיותרים לגמרי, עד כדי לבסס צידוק מוסרי למחיקתנו, על צילנו, וגם על טפנו, מעל פניו של כדור הארץ.
כי בימים אלה ממש, עובר העולם מטמורפוזה, במהלכה הוחלט כי אמנם אנטישמיות אינה תקינה פוליטית, אולם אם היהודי הוא גם ישראלי, לא רק מותר, אלא מצווה היא.
אלא שלומר זאת בנפש חפצה לא די, כי כדי שהעולם יעשה זאת, אנחנו הגשנו לו על מגש הכסף, את עצמנו בחלופה אנושית די מכוערת, כעם מתנשא שמתעמר בזולתו, בשם פסוקים שחוקים שלא עבדו אף פעם.
אולם זה ברמה הקולקטיבית, וזה האחרון אינו ראוי יותר שנדאג לו, (וזו תיאוטולוגיה במיטבה, סוג של ביצה ותרנגולת בתחפושת), כל עוד קיים ה"אני" והוא בעצם נספר קודם.
ואמנם בכל ערב, בעת שאני מתפנה מכל עסוק אלטרנטיבי, ופותח את ה-SESSION היומי שלי בטלוויזיה, במקום ליהנות מבדיחות הקרש של לונדון ובעיקר קירשנבאום, אני הולך ומתכווץ מפחד, פן המפלצת הזאת שהרימו מולי האחים גינדי הפעלתנים האלה, תנחת לי באמצע הסלון, אחרי שמסיבות לגמרי מובנות, היא, המפלצת, תחליט להתנתק מן השלד המכוער למדי של מגדל G הצמוד לו, ותנחת היישר על הפדחת שלי ושל זליג.
למרות מה שמקובל, במציאות, כמו בחיים, האסונות פוסחים על ה"נינות", אבל בשום אופן לו על שכמותי, על מעט הגרופים שטיפחתי, בעיקר על חשבון מנות החיבה שאצרתי בתוכי בהיעדר אלטרנטיבה הולמת. (כאן אני כמובן מתחשבן עם המשפחה הקרובה שלי, שעם הזמן הולכת ומתרחקת, עקב נסיבות מובנות למדי, שקשורות לכיתוב אחר, על כן לא נדון בם).
אמנם מקובל שמפלצות מתמקמות בעיקר בחדרי ילדים, בארון, מאחורי וילון וגם קצת מתחת למיטות של ילדים חביבים, אולם, תמיד יש חריגה סטטיסטית, והמפלצת הזאת, התמקמה אל מול סלון ביתי, או ליתר דיוק מול החלון הצפוני שלו, והיא מזדקרת לה ברוב און והדר לנגד עיני, שנאלצות להתרוצץ בין מסך הטלוויזיה לבית הבוטקה של המנופאי, הממקמת אי שם לקראת סופו של העגורן, אשר בקצה שלו מתנוסס בהתגרות מכוונת, אות G הלטינית.
הקדשתי עשרות שעות לחישובים, הכוללים מדידות באמצעים שעומדים לרשותי, (ומכאן הכמיהה לארכימדס), כגון חישוב האלכסון של צומת הרחובות אבן גבירול - שד' שאול המלך, (את שתי שוקי הזווית מדדתי פיזית), והיות והזוית ידועה, חישבתי את אורך הבסיס, והתוצאה היא בדיוק אמצע הסלון שלי, או מטר וחצי מעבר למקום המרבץ הקבוע שלי.
וכך אני מוצא את עצמי בצילה של מפלצת פרטית ממשית לגמרי, אשר מאיימת על חיי ועל חייו של זליג, אולם הוא, בגלל שהוא כלב, כלל אינו מודע לסכנה שהוא נתון בה, ואילו אני, הרציונאלי, עם המודעות העצמית, הפרנויות וכאלה, רועד כל היום מפחד. (למי שחושב מותר האדם וכאלה).
ואמנם בעת העדכנית הזאת, אני מניח שהאיום להתאדות בפצצה מתוצרת איראנית, גדול בהרבה מלהיות קורבן לאות G הלטינית, אבל לך תמכור טיעון הגיוני לאיש שלוקה בפרנויה.
וכמובן, כמו תמיד, כל ההקדמה הזאת מיועדת, כדי להכניס אתכם הקוראים לאווירה המתאימה, להיגד האמיתי שלי, שעוסק, איך לא, בדברים מפחידים באמת, שמונחים על המפתן הציבורי של כולנו.
...
היען היא כידוע הגדולה בעופות החיים איתנו, אולם את מקומה בסיפורת האנושית היא רכשה בעיקר בזכות יכולותיה האינטלקטואליות, והאסטרטגיה שלה, לטמון את ראשה בחול, מפני סכנות ממשיות ווירטואליות.
אולם התכונה הזאת, שיוצרת תנוחה מאוד ספציפית, לא זכתה לשום תשומת לב בקרבנו, למרות שטמון בה פוטנציאל רב בתחומים שכלל אינם קשורים לאסטרטגיה הבסיסית שהולידה אותם.
בואו ניתן את דעתנו לרגע קט מה היא עושה לגוף היען, וגם, מה לעשות, כל יצור אחר, שמחקה אותו:
ראשית, היא מסתירה את אביזר החשיבה (ויותר חשוב, את המציאות ממנו), ומותירה בהבלטה רבה אביזר לא פחות חשוב, המשמש, (בדיחה פרטית של היוצר, האבולוציה ואו האל הזה שלנו, כל אחד רשאי לבחור את הוורסיה שנוחה לו), כפל שימושים , כלומר שניים לפחות, איבר באמצעותו נפטרים מן הפסולת וגם האיבר שבעזרתו מתחילים את התהליך שבו שני פרטים קיימים, יוצרים פרט חדש שדומה להם במידה מסוימת, (אם אפשרויות תיקון מזעריות שהן, איך לא, בידי בורא חסר מוטיבציה), על מנת שבבוא העת, הוא ישמש שליחם להמשך שרשרת הבריאה, או החיים או WHATEVER .
כלומר, גם אם השיטה של היען לא במיוחד יעילה להרחיק סכנות מכל סוג, היא בהחלט יעילה כנקודת מוצא או בסיס למעשה המיני, באופן שהיא, התנוחה הזאת, והאסטרטגיה שהולידה אותה, הם בעצם סוג של מתת משמיים ברמת הפרט, ונכס לאומי ברמה הקולקטיבית, במידה ועם שלם מחליט לאמצו כפתרון לבעיות השעה וקיצור האופק.
כך מתחברות להן בחוויה המקומית, שתי מגמות מנוגדות לחלוטין, ואשר בפעם האחרונה הן התחברו, באיזור הזה שלנו, בסדום ועמורה כמובן, בעת שהאל הבלתי סובלני שלנו, הרס את החגיגה, והטביע את התושבים של שתי הערים החביבות האלה באש ובגפרית, החלופה האלוהית לפצצות האטום האיראנית.
אז מה יש לנו כאן בעצם:
אמנם מצבנו כמדינה, כדת וכאומה, מעולם לא היו גרועים יותר, (כי בתחילת המאה הקודמת, רק חלק קטן של האנושות פעל למען חיסולינו, ואילו השאר רק פנטזו, או ובמירב העלימו עין ואילו כעת, יותר מחמישית מתושבי הגלובוס מצהירים כי זו כוונתם ובגלוי לגמרי, והשאר מהנהן בהסכמה או מייחל לו בסתר).
בה בעת שאצלנו, ערוצי התקשורת מלאים באנקטודות מאוד חשובות על געיות ויציאות אחרות של כמה בהמות בסדרות ריאליטי, מתבצע תרגיל כביכול אסטרטגי של צבאנו עם זה של האמריקאים. אולם אירוע שולי וחסר משמעות כמו זה שפרטתי, מוסר חיש מסדר היום, בלי שאיש מאתנו ייתן את דעתו למה שמאחוריו.
ובכן התרגיל הזה מדמה מתקפה דמיונית של מדינה דמיונית על מדינתנו, (היחידה שלא מדומיינת, אולם תושביה, מה לעשות, נעדרים דמיון לגמרי), באמצעים בלתי קונבנציונליים, כלומר באמצעות פצצות גרעיניות ממשיות, שעוצמתן בהתאם, נמדדת במגטונים, ולעומת אלה, הקולגות שלנו בעזה, קיבלו עוגיות פסחא.
כלומר, בעת שהשלטונות של הגדולה באימפריות בעולם שלנו, מעריכים, כי היום בו ישראל חוטפת מספר בלתי ידוע של טילים עם ראשי נפץ גרעיניים, הוא קרוב מספיק, על מנת להטריח למקום הזה אלפים מחייליהם, אצלנו, הנושא החם הוא הדחה של גולם.
אליה וקוץ בה, הציוד, (רובו), והחיילים יעזבו בתום התרגיל את המקום הזה, אולם הסיבה שלשמה הם כאן ברגעים אלה, תישאר ואף תתבסס בעתיד הנראה לעין.
היבט נוסף לעניין הזה, שלא ממש דנים בו:
מה ערכם של אמצעי המיגון, שלהם ושלנו.
וכאן אני מגיע לסוג של פואנטה:
אין שום אפשרות לסגור את המרחב האווירי שלנו מפני חדירת טילים בליסטיים ועוד יותר הקונבנציונליים, ועל העובדה הזאת, אין חולקין אולם גם אין מדברין, (כלומר נוהגים בו, מעשה היען), ואז, טפו טפו, היא נעלמת.
באותה עת, בקרב מעט המומחים ללוחמה מן הסוג הזה, הויכוח מתנהל רק בעניין של מספר הטילים, שכן נוחת עלינו.
ולידיעת כולנו, בהערכה זהירה, ראש חץ גרעיני על איזור מיושב, כמו גוש דן נניח, יוצר רבע מיליון קורבנות בנפש ונזק אדיר לתשתיות , שמשמעותו שיתוק מוחלט של מרבית המערכות במדינה.
אם ינחתו 10 כאלה, שניים וחצי מיליון מקרבנו ייפרדו מן העולם הזה, וכשליש מן המדינה על תשתיותיה יהפכו להריסות שיזכירו בעיקר את סדום ואמורה אחרי שהאל הרחום שלנו כילה בם את חרונו והאחים עופר את תאוותם לכסף.
ואם מי מכם לא מאמין שיש ממש באיום האיראני, אני מפנה אותו לזה של שכן הרבה יותר קרוב אלנו, אסד תמיר הקומה, שאמר, כמו סאדאת לפני דור, כי אם זה לא ילך בטוב, זה ילך ברע, והרע הוא מלחמת טילים, אלפי טילים על העורף הישראלי, שאת חוסנו ראינו יותר מפעם.
וכך, העם הגאה, שנבחר על ידי אלוהיו השרלטן על שליחיו חורשי המזימות והרוע, ימצא את עצמו בנהירה היסטרית לכיוון החולות הדרומיים של הנגב, כי המקום הזה אולי, יהיה מחוץ לטווח של הטילים של הסורים לבנונים ושל החמאס גם כן.
ושם, ראה זה פלא, נוכל להמשיך בתחביב הלאומי של מעשה היען, וכמה טוב, שבאיזור הזה, הקרקע כאילו הוכנה עבורנו, ועבור קופסאות החשיבה המעודנות שלנו.
ובעת שאלה יטמנו בחול, כמה מן המפוקחים, שתמיד מבינים טוב מן השאר את המצב ומוצאים איך להרוויח ממנו, יוכלו לנצל איבר אחר שיזדקר כלפי מעלה, וימשיכו לזיין אותנו מאחורה.
ומי אמר שאי אפשר להפיק את הטוב מכל רוע.
ובפן האישי, אני וזליג כותבים לכם מחושה ליד הפונדק בק"מ המאה ואחד.
• אין מצב, שבו יסתפק במה שיש לו, וזו אקסיומה.
• GENOSIDE
כותב, מבקר ומייחל.
